יום שבת, 14 בדצמבר 2013

המוות בין חברים, הנאה....


פתגם מרוקני ידוע אומר  כי .."לְ-מוּת בִין לְחְבֵאב נְזְהֵא" .
למי שאינו מצוי ברזי השפה והמסתורין הרב האופף אותה, זה לא יגיד דבר. אך גם יודעי הערבית המרוקנית, שייפרשו אותו,  יוכלו בטעות לחשוב כי הכוונה היא שהמוות בין חברים הוא הנאה...


שהרי לְמוּת , זה מוות. מוּת הוא האקט המביא למוות. לסוף המוחלט של האדם ממנו אין חזרה. אלא  אם אם אנו מאמינים בעולם הבא.
אך מי שצולל פנימה אל העולם המופלא של המְעֲנַה (המסר הסמוי שמאחורי המסר הרגיל שבפתגם), יודע כי לפתגם פירוש נוסף. שהרי לְמֹּות זה גם "למות על" אהוב. לאהוב מישהו אהבה עזה.  ולכן במוות יש הנאה, שהרי סעודת האבל מזמנת עימה מפגש עם בני משפחה ואנשים שאנו מתים עליהם.

סעודות ומאכלים, היו מאז ומתמיד  חלק בלתי נפרד בהוויה של יהודים, תהיה אשר תהיה העדה אליה הם משתייכים.  כך גם סעודות האבלים האבלים והמכבדים את המת.שבוע, חודש ושנה לאחר מותו.


אצל משפחתי,  סעודות כאלה נערכו מספר פעמים בשנה- לכבוד סבתא חנינא, לכבוד סבא דוד, לכבוד אביו של סבא איבהדו, לסבא מרדכי , הסבתות  פיבי ולאה ועוד רבים וטובים אחרים, שייסלחו לי אם שמם לא יוזכר כאן.   כל אחד כשהגיע תורו ללכת לעולם שכולו טוב. ולכולם הגיע ללכת לעולם שכזה.

עבורי כילד, סעודת אבלים הייתה חגיגה של ממש. סיבה למסיבה. ארוע בו יכולת לפגוש את כל בני המשפחה, וכדברי הפתגם, למות עליהם (או שלא..) ולהראות עד כמה אני אוהב אותם והם אותי.  היה בהן, בסעודות, גם כיבוד.  הכעכים העגולים המסורתיים, היין והקפה, שהוגשו למבקרים הרבים שהגיעו מן המושב ומחוצה לו. אלה חולקו במהלך התפילה שלאחריה נאמרו דברי מוסר על החיים מפי הרב של המושב, הרב בוזגלו ז"ל. כי כך היה מקובל: להביא דברי תורה בדרך קלילה ולא מעיקה, בדרך מכבדת ולא כופה, בדרך שעושה חשק לשמוע.

והיה כמובן האוכל. זה שחיכיתי לו בהשתוקקות גדולה: המְחַמָאר (פשטידת ביצים עם גזרים ואפונה), העוף והזיתים המבושלים, הסלטים. ואיך לא- דג הפילה המטוגן, זה הקפוא של פעם-  עם הרוטב האדום, חריף חמוץ מלוח , שעברו שנים ארוכות עד שלמדתי שקוראים לו צָ'רְמוּלה.

וכמה שאהבתי את הדג הזה. שתמיד היה מוגש בצלחות פלסטיק חד פעמיות שבקושי החזיקו את משקל האוכל שהעמסתי עליו.  ואמא (שאוהבת קצת להגזים), אומרת שיכולתי לאכול צלחת מלאה מהדגים המכוסים ברוטב.

השבוע ביום רביעי, כשהסערה רק החלה, מצאתי עצמי בים של חיפה. הולך עם עצמי ונהנה מהרוח שמכה בכל העוצמה.ואמרתי לעצמי שזו הזדמנות טובה  להמשיך לפאראדיס, למרכז הדגים. שם תמיד מוצאים אוצרות של ים שעלו באותו היום ברשת או יום לפני.

ומצאתי פלמידות לבנות שעורן מבריק ובשרן העדין סופג אליו באהבה ירקות ופירות (עגבניות, בצלים, שומר, פלפלים, אפרסמונים או אגסים. כן...ממש כך. תמונות ומתכונים בפעם הבאה) . וגם מצאתי את מלך הדגים, הלוקוס הלבן, שדי לשדך לו מעט שמן זית, מלח ים אטלנטי ומעט פלפל שחור.
והיו גם טרולוסים, או טרחונים בשמם העברי. הם שכבו שם בארגז ולא יכולתי להתעלם מן הפס הצבעוני החוצה את  גופם וקרץ לי  ועיניהם המבריקות והזימים הורדרדים שרמזו לי , שכמה שעות לפני עוד שחו בים. דגים באורך של עשרים סנטימטר האחד , עם בשר עשיר ועסיסי שמפגש עם שמן רותח כשהוא עטוף במעטה קמח דק ותבלון עדין, עושים לו רק טוב. אז לקחתי.
דגים שוחים בקמח
דגים שוחים בשמן


והגעתי הביתה לקראת ערב ודאגתי לשטוף אותם היטב וליבש , ולגלגל בקמח עם תבלינים ולאחרי למחבת.
וגם הכנתי לי מהרוטב.
טרחונים ברוטב צ'רמולה
ואכלתי בידיים בהנאה מרובה. ואמרתי בלב תודה.


מתכון לדגים.

מרכיבים:
דגי טרחון מנוקים , שטופים ומיובשים. אפשר גם מרמירים, סרגוסים, ארעסים, ברבוניות, סרדינים. כל דג ים טרי שיש בנמצא. או פילה דג סול. מה שאתם אוהבים.

קערה רחבה עם קמח רגיל (כ250 גרם או יותר. תלוי בכמות הדגים) מעורבב עם מלח רגיל, פלפל שחור גרוס טרי ומעט פפריקה מתוקה מרוקאית. לפי הטעם.
שמן קנולה שיגיע עד לרבע מגובה המחבת.

הוראות הכנה לדגים: 

קמחו את הדגים בקמח וטפחו עליהם קלות , בכדי להוריד את שאריות הקמח.
הביאו את השמן למצב בו פרוסת גזר שתושלך פנימה תעלה מסביבה הרבה בועיות. למי שיש מד חום- 170 מעלות לערך.
הכניסו את הדגים ודאגו שיטוגנו עד שזנבם ועורם יהיה פריך, אבל הקפידו לא לייבש את בשרם! אם לא בטוחים, נעצו סכין חדה במקום בו יש הכי הרבה בשר, וראו שהוא נהיה לבן אבל לא התייבש.
רוטב הצ'רמולה:
מרכיבים:
חצי כוס שמן קנולה או שמן זית עדין.
כפית  או כפית וחצי אריסה חריפה.
שתי כפיות פפריקה מתוקה באיכות טובה.
כפית כמון
שתי כפות חומץ
כף מיץ לימון, או כף גדושה פרוסות טחונות של לימונים כבושים (אבל אז זהירות עם התיבול במלח!)
שן שום גדולה מרוסקת.
מלח
אפשר לדלל עם שתי כפות מים

הוראות הכנה.

להכניס את כל החומרים לצנצנת גדולה , לסגור עם מכסה ולנער היטב. להעביר לצנצנת מעוקרת (יכול להשמר כמה שבועות במקרר).
צ'רמולה


הכל הולך מצויין עם סלט של מלפפונים מוצקים, צנוניות ושומר בשמן זית ולימון



בתיאבון שיהיה.

11 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. המילים שלך מרתקות ..ולוקחות אותי למחוזות אחרים
    יש המון כוח במילים שלך ,ואני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך
    תענוג אמיתי :)

    השבמחק
  3. תודה רבה, מי שלא כתבה זאת. אכן במילים יש כוח רב. וצריך להשתמש בהן בזהירות רבה ומוטב בשביל דברים טובים. לא תמיד זה יוצא לי, אבל אני משתדל (-:

    השבמחק
  4. זמן רב שלא קראתי אותך ובכל זאת, כאילו לא חלף הזמן.
    מכתיבתך ניכר שאתה מתפתח רוחנית ומפיק את המיטב מההתמודדויות בחייך. [בדרכך ובקצב הנכון לך..]
    רבות כבר נאמר על אנשים המעניקים מחכמת חייהם ומעושרם הפנימי החוצה אל החברה,
    כל שנותר לי להוסיף ולומר: 'אשריך, גולן! - המשך בדרכך ואל תפסיק לכתוב.' שבוע מבורך, אפרת

    השבמחק
  5. טרחונים, מרמירים, סרגוסים, ארעסים, ברבוניות, סרדינים...
    מי נותן את השמות האלה לדגים?
    נראה מעולה בכל מקרה :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אלה כינויים של שמות דגים , שהדייגים עצמם נתנו להם. מרביתם שמות בערבית, כפי ששמת לב. טרחון זה שם מדעי והכינוי היום יומי הוא טרולוס.

      מחק
  6. תודה, אפרת.
    אנחנו כולנו לומדים ומתפתחים. כל הזמן. ושרק נמשיך כך ושזה ייקח אותנו למקומות טובים יותר. אמן.
    ולא אפסיק לכתוב. בשבילי ובשביל כל מי שנהנה ומחכים ולומד ממני. ואני ממנו (-:

    גולן

    השבמחק
  7. גולן יקר,
    במילים שלך החזרת אותי לשנות הילדות.. עם הסבתא המרוקאית האהובה שלי שממנה קיבלתי את כל התשוקה שלי לאוכל.
    נהנתי מאד לקרוא והתמונה עם הדג בסוף עשתה לי חלושס..
    תודה על פוסט יפהפה ועל כמה דקות של נוסטלגיה וזכרונות מתוקים (וחריפים..)
    תותי

    השבמחק
    תשובות
    1. תותי. אין כמו אוכל של ילדות כדי לחזור לזכרונות של ילדות. תודה לך על התגובה (:

      מחק
  8. אתה משו, אתה. עשית אותי רעבה.
    בתאילנד, לפני שבועיים, אכלתי את הבס הטעים ביותר שאכלתי מימיי, וטעמו עדיין איתי, כך שדיבורים על דגים עושים לי חלושעס.
    עכשיו מה עושים??

    השבמחק
    תשובות
    1. גל גל. הבס של תאילנד שונה לגמרי מזה האנמי שגדל כאן בבריכות דגים בים. אשרייך שזכית לבס שכזה. מה עושים? שאלה טובה..

      מחק