מרכז מסחרי קטן בלב העיר. בניין שקירותיו מחוף מתקלפים והצבע דוהה בשמש הטבריינית הקופחת. חניה גדולה בחזית, בית מלון גדול מימין לו, וממול ימת כינרת הושט ידך וגע בה.
דבר מאפרוריות המרכז והצבעים המתקלפים לא מכין אותך לצבעים העזים שבפנים והלב העוטף ,והחיוך הגדול והמזמין, המחכים לכל מי שנכנס למסעדת "אביגיל פותחת שולחן", של אביגייל אהרון מזרחי.
אל אביגייל, דור עשירי שגר כולו עד היום בעיר טברייה- בשלנית בחסד ומספרת סיפורים בחסד גם- התוודעתי במקרה, דרך חבר שלי עמי.
יום אחד בחורף שעבר- באמצע יום של גשמי זלעפות- עמי מתקשר ומתעקש שאלווה אותו למסעדה של אביגייל.
מה שאכלנו ם באותו היום אני זוכר היטב ...היה שם סופריטו מאלף עם הקוקילת (קציצות הלחם) והמדרוטה (עוף עם חצילים) וסרדינים מטוגנים גם. לצידם עלי גפן ממולאים' הטובים ביותר שאכלתי מעודי וסלט הרמב"ם המפורסם עם הכרוב, המלפפונים, חמוציות ותבלין הסומק.
ויש עוד כמובן, ועל העוד אדבר עוד מעט.
מאז אותו היום, בו עמי לקח אותי אליה, אני חוזר אליה שוב ושוב. ובכל פעם מחדש נהנה עד מאוד מאהבתה הגדולה לאוכל.
לא תמיד אביגייל עסקה בבישול. לפנים, עסקה בבישול מסוג אחר עסקה: בייעוץ פוליטי, עוזרת של אישיות פוליטית בכירה, ואף עבדה ברשות לפיתוח הגליל. פעם, היא רקחה ובישלה דילים, בריתות, הסכמים והבטחות.
השינוי הגיע כשראש הממשלה יצחק רבין נרצח. אז היא הרגישה כאילו כל עולמה מתמוטט עליה. שהיכולת לעשות שינוי דרך הפוליטיקה נגמר עבורה. שאין בה כבר את המוטיבציה. והבישול, שתמיד היה התחביב האהוב עליה, הפך למקצוע.
בתחילה כקייטרינג לאוכל של שישי - שבת ; אחר כך לאירועים גדולים יותר; ורק אז, אחרי ייעוץ קולינרי וזכייה במדליות בתחרות בישול יוקרתית ברומניה, החליטה לפתוח מסעדה.
ומאותו הרגע שהחלטה זו המליכה בדעתה, אביגייל רצתה מטבח קטן ובישול בסירים של בית. כדי לשמור על הבישול כפי שהיה אצל אמה בבית וכמו שעשו אבות אבותיה מאז שהגיעו לעיר טבריה.
ואם על אבות אבותיה מדובר, הרי שאביגייל אלופה גם בלספר את סיפור ההיסטוריה הקולינארית של העיר: על מערכת היחסים המופלאה בין יהודים לערבים, שהוזמנו בליל המימונה להתארח בבית היהודים; על נשות טבריה הטורחות על "הקאלסונס" (כיסוני הגבינה המזכירים במקצת מאפי קלצונס איטלקיים), היחודיים ליוצאי ספרד ושנעשו אך ורק בחג השבועות והיו מכוסים בגבינה הצפתית של "קדוש" מצפת, אשר הובאה לעיר עוד מלפני יותר 100 שנה על חמורים.
ואי אפשר כמובן מבלי להזכיר את הכינרת והקשר המיוחד והעמוק (תרתי משמע) של אביגייל אליה. אביה זכרונו לברכה, ברוך מזרחי, נחשב לדייג המיתולוגי של הימה: זה שיכול היה לחזות סערות חזקות בכינרת, על סמך התנהגות הדגים ואשר היה דג את דגי הבורי והמושט המיוחדים לכינרת בצלילה לעומק בין הסלעים, ואיסוף הדגים ברשת מיוחדת. מי שירצה לטעום את טעם הסרדינים "הנשואים" (מז'וז'ין) או המושט בתנור עם טחינה או בסלרי ולימון מהדגים שאביגיל מקבלת ממנחם (הדייג המפורסם מעין גב), מוטב שיבוא אליה ובמהרה. אבל שיבוא גם בשביל הסופריטו, הממולאים, סלט "הרמב"ם", כבדים ביין וסילאן, קציצות בשר עם גרגירי החומוס ועוד מאכלים אחרים מופלאים, לפי התפריט של אותו היום.
אחרית דבר: כבר אין לאן לבוא וכבר אין היכן לטעום בטבריה מהמאכלים האלה. אביגייל הלכה לעולמה בלילה של יום רביעי, ה20/11/2018, ממש כמו אביה ז"ל ובדיוק באותה הדרך בו הוא הלך לעולמו. יהי זכרה ברוך.
דבר מאפרוריות המרכז והצבעים המתקלפים לא מכין אותך לצבעים העזים שבפנים והלב העוטף ,והחיוך הגדול והמזמין, המחכים לכל מי שנכנס למסעדת "אביגיל פותחת שולחן", של אביגייל אהרון מזרחי.
אל אביגייל, דור עשירי שגר כולו עד היום בעיר טברייה- בשלנית בחסד ומספרת סיפורים בחסד גם- התוודעתי במקרה, דרך חבר שלי עמי.
יום אחד בחורף שעבר- באמצע יום של גשמי זלעפות- עמי מתקשר ומתעקש שאלווה אותו למסעדה של אביגייל.
מה שאכלנו ם באותו היום אני זוכר היטב ...היה שם סופריטו מאלף עם הקוקילת (קציצות הלחם) והמדרוטה (עוף עם חצילים) וסרדינים מטוגנים גם. לצידם עלי גפן ממולאים' הטובים ביותר שאכלתי מעודי וסלט הרמב"ם המפורסם עם הכרוב, המלפפונים, חמוציות ותבלין הסומק.
 | ||||||||
| סופריטו עוף עם קוקילת (קציצות לחם) שספגו במשך שעות ממיצי העוף ותפוח האדמה. לשתוק ולהודות לאלוהים על הטוב. |
 |
| סרדינים מטוגנים לכדי שלמות עם רוטב חמוץ חריף ועלי גפן מופלאים |
ויש עוד כמובן, ועל העוד אדבר עוד מעט.
מאז אותו היום, בו עמי לקח אותי אליה, אני חוזר אליה שוב ושוב. ובכל פעם מחדש נהנה עד מאוד מאהבתה הגדולה לאוכל.
לא תמיד אביגייל עסקה בבישול. לפנים, עסקה בבישול מסוג אחר עסקה: בייעוץ פוליטי, עוזרת של אישיות פוליטית בכירה, ואף עבדה ברשות לפיתוח הגליל. פעם, היא רקחה ובישלה דילים, בריתות, הסכמים והבטחות.
 |
| קציצות בקר עם חומוס. ואין לכם מושב כמה זה טעים. |
 |
| כבדי עוף בציר בקר, יין ומעט סילאן.בארוחה עם הבן שלי שביקש לשוב בהקדם ולאכול מהטוב הזה. |
השינוי הגיע כשראש הממשלה יצחק רבין נרצח. אז היא הרגישה כאילו כל עולמה מתמוטט עליה. שהיכולת לעשות שינוי דרך הפוליטיקה נגמר עבורה. שאין בה כבר את המוטיבציה. והבישול, שתמיד היה התחביב האהוב עליה, הפך למקצוע.
בתחילה כקייטרינג לאוכל של שישי - שבת ; אחר כך לאירועים גדולים יותר; ורק אז, אחרי ייעוץ קולינרי וזכייה במדליות בתחרות בישול יוקרתית ברומניה, החליטה לפתוח מסעדה.
ומאותו הרגע שהחלטה זו המליכה בדעתה, אביגייל רצתה מטבח קטן ובישול בסירים של בית. כדי לשמור על הבישול כפי שהיה אצל אמה בבית וכמו שעשו אבות אבותיה מאז שהגיעו לעיר טבריה.
ואם על אבות אבותיה מדובר, הרי שאביגייל אלופה גם בלספר את סיפור ההיסטוריה הקולינארית של העיר: על מערכת היחסים המופלאה בין יהודים לערבים, שהוזמנו בליל המימונה להתארח בבית היהודים; על נשות טבריה הטורחות על "הקאלסונס" (כיסוני הגבינה המזכירים במקצת מאפי קלצונס איטלקיים), היחודיים ליוצאי ספרד ושנעשו אך ורק בחג השבועות והיו מכוסים בגבינה הצפתית של "קדוש" מצפת, אשר הובאה לעיר עוד מלפני יותר 100 שנה על חמורים.
ואי אפשר כמובן מבלי להזכיר את הכינרת והקשר המיוחד והעמוק (תרתי משמע) של אביגייל אליה. אביה זכרונו לברכה, ברוך מזרחי, נחשב לדייג המיתולוגי של הימה: זה שיכול היה לחזות סערות חזקות בכינרת, על סמך התנהגות הדגים ואשר היה דג את דגי הבורי והמושט המיוחדים לכינרת בצלילה לעומק בין הסלעים, ואיסוף הדגים ברשת מיוחדת. מי שירצה לטעום את טעם הסרדינים "הנשואים" (מז'וז'ין) או המושט בתנור עם טחינה או בסלרי ולימון מהדגים שאביגיל מקבלת ממנחם (הדייג המפורסם מעין גב), מוטב שיבוא אליה ובמהרה. אבל שיבוא גם בשביל הסופריטו, הממולאים, סלט "הרמב"ם", כבדים ביין וסילאן, קציצות בשר עם גרגירי החומוס ועוד מאכלים אחרים מופלאים, לפי התפריט של אותו היום.
 |
| ריבת הגואיבה של אביגייל. מעדן של אלים. |
 |
| סלט הרמב"ם- בריאות לגוף ולנפש. |
כל הסיפורים שלך גורמים לי לדקות ארוכות להרגיש כאילו אני נמצאת שם ..
השבמחקגם את טעם האוכל אפשר להריח
יופי של כתיבה, אתה מצליח לספר לכל החושים ביחד
השבמחקמפתיע ומרתק, החזרת אותי לזיכרונות רחוקים טובים ולעיתים גם כואבים, הגאווה במה שאנו ובמה שיש לנו לתרום ולך יש הרבה לתת, הלוואי ויכולנו לראות את מה שיש באדם פנימה.
השבמחק