שים לי הרבה חריף- או איך בכלל התחלתי להנות מחריף ומה הקשר ליוחאי ביטון ממושב אדירים?

 "אתה?! הרי אתה האדם הלבן ביותר שפגשתי! אתה בכלל לא נראה "כזה"... ובכלל... "אין מצב שאתה 100 אחוזים גזעי". 

המשפט הזה הוא חלק בלתי נפרד מההוויה האישית שלי כמעט על רקע יום יומי. אנשים הפוגשים אותי- בין אם במודע ובין אם לא- מתקשים ליישב את הסתירה בין שם משפחתי (פדידה) לבין צבע עורי והשכלתי הרחבה. 

הפוסט לא נכתב בשביל לדון בדעותיי על אמירות כאלה או דומות להן.  וב"בעוונותיי הרבים" ובגאוותי כי רבה , אני בן להורים יוצאי מרוקו, או מה שנהוג לכנות במחוזותינו, מזרחי.

אלא שלמשפט הזה, יש קשר  בעקיפין לאהבה הגדולה שלי לחריף.

כי בדיוק כמו המשפט שמבקש לייחס קשר בין צבע עור והשכלה למוצא, כך היא גם הקביעה כי  אצלנו בעדה מבשלים הכול חריף:  כל מאכל טובע בים של פפריקה חריפה ושמן, משתלב עם פלפלים ירוקים לוהטים ואריסה היא מאכל חובה אצל תינוקות בני העדה , יחד עם בקבוק המטרנה. 

והקביעה אינה מדוייקת בעליל.

נכון שרבים מבני העדה המרוקנית, אוהבים מאכלים מתובלים ביד נדיבה, ונכון הוא שמאכלים חריפים נפוצים בארצות החמות בחצי האי ערב ובארצות המגרב, ומן הידועות היא , שמרוקו הוותה צומת דרכים חשוב למסחר בתבלינים מכל העולם. וכן, המאכלים המקומיים, משופעים לעיתים ביותר מעשרה ואף עשרים תבלינים באותו המאכל. 

אלא שהאוכל שבישלו המרוקאים הערבים היה בחלקו הגדול, אחר משל שכיניהם היהודים ולכל מחוז היה האוכל המאפיין אותו עם התיבול הייחודי לו . בהרבה מקרים מאכלים חריפים, לא הוו חלק מהתפריט המקומי. ולעיתים גם באותו האיזור היו הבדלים גדולים בין משפחות:  יש כאלה שלחריף היה מקום מרכזי במאכלים או כמרכיב מרכזי בפני עצמו (בדמות פלפלים ירוקים חרוכים על האש, אריסה בדרגות חריפות שונות, סלט מטבוחה עמוס פלפלים ירוקים ועוד...) . אבל היו משפחות רבות  שחריף מעולם לא עלה על שולחנן (למעט כשהיו מגיעים אורחים), ואפילו במה שאוהבים לקרוא דגים חריפים...

כזה היה האוכל בבית הוריי. חריף לא עלה על שולחננו , מאכלים לא תובלו בתבלינים חריפים וגם אם תובלו, הם הוגש לאורחים. או אז, אמא הייתה עומדת במטבח ומתקינה על רשת צליה שעמדה על להבת הגז, פלפלים ירוקים, שנחרכו והעלו עשן וריחות מעקצצים, נכנסו לשקית ניילון שנסגרה , עד שהזיעו ואז קולפו ביד אוהבת, אשר הייתה מוכנה לשאת את כאב הצריבה במגע בין הירק לעור החשוף. 

ואני? אני שלא יכולתי להכניס לפי מהשורף הזה, , הפכתי למעריץ גדול שלו  ומשתדל שישולב בכל מאכל שיכול לקבל אותו ולהעשיר את טעמו ממנו.

ואיך כל זה קרה. ממתי התחיל השינוי?

הכל התחיל בזה שהתחלתי ללכת בשדות...  בשדות המושב בו אני גר, כחלק מטיולי הערב והבוקר שלי.

לא שזה חדש העניין הזה של הליכה בשדות.  אלא  שלפני כחמש שנים,  התחלתי ללכת במסלול שונה במקצת , עם תחילתו של הקיץ. או אז, נחשפתי לשדות הפלפלים העצומים של יוחאי ומאיר ביטון ממושב אדירים, הגובלים במושב שלי. יוחאי ומאיר ביטון (כל אחד כשלעצמו) הם בעלים של מפעל ליצור ממרחים וסלטים , כאשר הפלפלים מהווים מרכיב מרכזי במתכונים השונים. 

וכמו בכל שנה, יוחאי ומאיר קוטפים את הפלפלים, מעבירים לשקים ענקיים מלאים באלה, מתוקים וחריפים, אשר נפרשים על גבי רשתות ענק בשדה, בכדי שיתייבשו. ואחרי שאיבדו מלחותם, נכנסים הם למפעל והופכים  למגוון שלם של ממרחים: אריסה חריפהמאוד, פיקנטית ועדינה, פלפל צ'ומא, סחוג ועוד'...

ואני, שהתאהבתי במבט ראשון בצבעים, במרקם הפלפלים היבשים ובטעמם, התחלתי לקנות מסחורתם. והתאהבתי . אהבה ממגע ראשון.

 ולמי שרוצה לטעום מן החריף הזה (גם של יוחאי וגם של מאיר טעימים. אני אוהב את של יוחאי. ) שילבתי אותו בתוך  מתכון קליל של סלט גזר מרוקאי (אפשר כזה  גם בלי החריף). הוא מספיק לשבוע שלם לאנשים רעבים.אחרי שתתרגלו לכך (למי שעדיין לא...), אפשר לעבור לאכול הישר מן הצנצנת בכפית.

מרכיבים

שני  קילוגרם גזרים טריים שבטריים (עכשיו בחורף הכי טובים) ורצוי לא גדולים מדיי. 

שתי כפות שמן קנולה. 

ראש שום שלם

מלח

2 כפיות פפריקה מרוקאית מתוקה

כפית אריסה (וככל שמוסיפים יותר, הרי זה משובח!)- הכי טוב של יוחאי ביטון ואחרי זה של אחיו, מאיר. 

למי שרוצה, יכול להוסיף גם כפית כמון טחון טרי טרי. 

אופן ההכנה:

א. קולפים את הגזרים , מוסיפים לסיר עם מים קרים ומעלים על האש, ללהבה בינונית, עד שהמים יגיעו לאט לאט לרתיחה עדינה. יש האוהבים אותם רכים ממש. אני אוהב מעט נגיסים ופריכים. יש המבשלים שלמים ויש שמראש פורמים לפרוסות בעובי סנטימטר לפחות. על מנת לבדוק את דרגת העשייה המאיצה לכם, נעצו קצה סכין קטן ובדקו. 

ב. לאחרי שפרסתם את הגזרים (אם לא עשיתם זאת קודם...), הכניסו מיד לקופסת פלטיק מרווחת והוסיפו את את ראש השום, לאחרי שקילפתם וקצצתם לפרוסות. אני מעדיף לתת לירק להתקרר יחד עם השום בחוץ, על מנת שיספוג את טען השום מן החום המופרש מהירק. 

ג. לאחרי שהתקררו הגזרים עם השומים, הוסיפו את שאר המרכיבים. ככל שיבלו יחד יותר לפני שתאכלו אותם, כך ינעם לכם יותר!

בתיאבון....