הדאגות של סלומון, סבא מטיב ואוהב ומרקחת חצילים.

כשסלומון- כך הוא מספר, בעודנו לוגמים יחד תה עם נענע- עמוס במחשבות וטרדות של היום יום, הוא מפציר בהן להמתין.  לחכות בסבלנות עד שהלילה יירד והוא יעלה על יצועו.
 

ואז, אחרי יום עבודה ארוך ועמוס,  שגם לו תפקיד חשוב בהסחת הדעת, הוא לובש את מכנס השינה שלו וחולצת הטריקו הלבנה ומתיישב על המיטה. הוא מניח לשרירי גופו להרפות מעצמם, מניח את רגל ימין עליה ולאחרי את רגל שמאל, מכסה עצמו בשמיכת פיקה, לוקח נשימה עמוקה עמוקה, עוצם את עיניו וקורא לחדר לסבא שלו, זכר צדיק לברכה. 

לעיתים הוא מתמהמה קלות, אבל תמיד הוא מופיע וקוראים לו יהודה. עם זקן אפרפר ועבות המגיע עד לחזהו, עם עיניו המטיבות והחומלות, עם מעיל שחור ממשי, וכובע הלבד אותו היה נוהג ללבוש בחורף ובקיץ, תחת הכיפה שעל ראשו.
וכך, כמעט כל ערב, סלומון משוחח איתו  ויהודה מרגיע אותו, מספר לו על תכונותיו הטובות  וחוזר בפניו שוב ושוב, כי יסיר דאגות מליבו וכי שומר הוא עליו מלמעלה. ורק אז, סלומון מצליח לנסוך בעצמו שלווה, עוצם עיניים וישן שנת ישרים.  

שימו לב איך זה מנוקה.

סבא יהודה, אוהב אדם וספר  וצדיק גדול, האמין כי מצוות בין אדם לחברו חשובות מאלה של אדם עם המקום. פעם, כך סיפר לי סלומון, כשהוזמן יהודה לסעודה אצל שכנו, הוא  ננזף על ידי אישתו על שהולך הוא לשכן שייתכן שאינו מקפיד על כלים נפרדים לבשר ולחלב. יהודה הסתכל בה ממושכות  ואמר לה, כי הוא מעדיף לקחת את הסיכון ולהענות לבקשת השכן, מאשר לסרב ולהעליב אותו.
יהודה היה ידוע בחיבתו הרבה לסלומו, והיה מושיב  אותו על ברכיו כשזה היה ילד, מוציא מכיסו סוכריית ליקריץ, מקלף אותה מנייר הצלופן ומגיש לו, בעודו מספר לו אגדות ומדרשים מבית חז"ל. 

כמו כל אדם אחר, גם לו היו  חטאים, יצרים והנאות קטנות. בחלקם הוא נלחם עד חורמה, בעוד על אחרים הוא הרשה לעצמו לצחוק עם עצמו ולקבל אותם בהכנעה ובהשלמה.
 

אחד מהם, היתה אהבתו הגדולה לריבות של פסח שסבתו של סלומון הייתה טורחת עליהם, כבר לאחרי פורים. ובמיוחד לריבת קליפות האשכוליות וריבת החצילים.

ככה זה לפני בישול

מתבשל לאט לאט

 

ולא עזר שאישתו של יהודה, הייתה מפצירה בו שימתין בסבלנות עד שכולם יחד ייהנו מהם בחגיגות המימונה. ולא עזר שאמרה לו שרמת הסוכר בדמו גבוהה ועליו להקפיד הקפדה יתרה על צריכת מתוקים. וגם לא עזר שהייתה מתרה בו. הוא בשלו ועם חיוך ומבט שאישתו לא יכלה לעמוד בו.


אז לכבוד סלומון שאני אוהב כל כך ולזכר סבו המופלא, מתכון למרקחת חצילים מונח לפניכם.


מרכיבים

קילו ורבע חצילים ננסיים, מוצקים, עם קליפה מבריקה וקלים ככל האפשר.

קילו סוכר

מקל ווניל חצוי לאורכו

4-5 מסמרי ציפורן

10 גרגירי פלפל שחור

מיץ מחצי לימון עסיסי סחוט

אופן ההכנה:

* להסיר בעדינות את עלי הכותרת מהחציל ולקלוף את השכבה העליונה מעל הגבעול ומבלי לפצוע את החציל. לחרוץ את החציל בצורת איקס,
אך לא עד סופו (ראו בתמונה)

*להניח את החצילים בסיר גדול עם מים קרים על האש, לכסות בצלחת כדי שהחצילים לא יצופו במים ולהניח מלמעלה משקולת, להביא לרתיחה, לחכות דקה, להוציא ולשטוף במים קרים. להניח במסננת ולתת למים לרדת. למי שיש מכשיר לייבוש עלי חסה, להניח את החצילים בתוכם ולסובב מספר סיבובים. 

* להניח בסיר כבד ורחב (רצוי בשכבה אחת), שכבות של סוכר וחצילים ואת מקל הווניל ומסמרי הציפורן וגרגירי הפלפל. להביא לרתיחה, עד שכל הסוכר יימס ויהפוך לנוזל שקוף ותוך כדי רתיחה עדינה.
*לערבב את  הסיר מדי פעם ולהביא לצמצום הנוזל,  כאשר מוודאים שהחצילים התבשלו היטב וספגו את הסוכר. ממש לפני שמוציאים מן הסיר מוסיפים מיץ לימון.
*מצננים ושומרים בצנצנת מעוקרת. רצוי במקרר. 

הערה חשובה! גבישי הסוכר שאתם רואים על החצילים, הם תוצאה של טעות אנוש, בה טיפטפתי מעט מים קרים אל תוך הצנצנת עם המרקחת החמה. אחרת הם היו נראים מבריקים וחלקים לחלוטין. ועדיין טעים מאוד.


נ.ב: כל קשר בין הדמויות, השמות והמציאות אמיתי בהחלט.