מכל האהבות, ביקשתי לי אותה- על איסטנבול האהובה.

מכל האהבות, ביקשתי לי אותה.
היפה, הסוערת , המרתקת, הססגונית והבלתי צפויה מכולן.
עיר של מזרח ומערב, מסורת מול קידמה, ישן וגם חדש.
עיר של ים ונמלים ואוניות, הנוסעות מאופק לאופק , ולוקחות על סיפונן נוסעים וטובין לארצות רחוקות.
עיר של שאון ורוגע. של לובשות בורקה מכף רגל ועד ראש, החולפות אל מול חנויות לו'נז'רי עמוסות תחתונים וחזיות מחוצפים ונועזים במראם. 

עיר של היסטוריה של אלפי שנים, וחצרות ארמונות מפוארים של סולטנים , וכסף וזהב וארכיטקטורה מופלאה .
עיר של אנשי עסקים, לבושים במיטב מחלצותיהם, חנוטים בחליפות אופנתיות וחולצות עם חפתים. וגם עיר 
של עירונים ואיכרים קשי יום, לובשי סחבות או מותגי יוקרה מזויפים- הפזורים בהמוניהם על גשר הבוספורוס- ובידיהם חכות וסבלנות אין קץ, שולים בחכותיהם דגי מאקרל  קטנים, שעוד מעט  יעלו על פלנצ'ה או יטוגנו ויאכלו בתאווה בתוך לחמניה גדולה. 

עיר של שווקים למיניהם מקצה לקצה-בגדים, תכשיטים, תבלינים, כלי מטבח ועוד'...- ורוכלים המדברים בבליל שפות. 

אך נדמה שיותר מכל עיר של אוכל- שפע אין סופי של מיני תקרובות ומתיקה, מרקים, ממולאים, מאכלי בשר וכמובן הקבב והשווארמה הייחודים לעיר , השונים לחלוטין ממה שאנו רגילים לו. עיר שנושאת על גבה היסטוריה מפוארת של מאכלים, תבשילים ודברי מזון, שהשפעתם נדדה עם הכיבושים של התורכים לעבר ארצות אירופה והמזרח התיכון.

אז מתכונים אין בצידי הפעם, אך תמונות ותיאורים בוודאי ובוודאי יש,  של מעדנים שבאו אל פי במשך היומיים וחצי (הקצרים מדי) שהייתי שם.
 

ראשית (ואיך לא), אתייחס לדונר קבב , או בשמו המוכר במחוזתינו הפרובנציאליים, שווארמה.
קבב, למי שאינו יודע, הוא מילה בתורכית שמשמעה 'בשר צלוי' ודונר קבב (Doner Kebab), משמעו בשר צלוי מסתובב על שיפוד.
זה יכול להיות בשר הודו, או עוף, או כבש  ויש המערבבים כמה סוגים ומוסיפים בין השכבות שומן או בשר טחון.

אני , שאוהב בכל פעם להתנסות במאכלים חדשים,בחרתי לי בכל פעם לאכול מהדונרים הייחודים:
הראשון,  בניגוד לאחיו המוכרים העומדים בגאון,  ניצב על שיפוד במאוזן ועשוי מבשר בקר, שעטוף "בספגטי" של בשר ושומן כבש, ונצלה לאיטו על גחלים רוחשות.  אני מניח שאם היו לי ארבע קיבות, כמו של הפרה ממנה נעשתה השווארמה, הייתי ממלא כל אחת מהן במנה.

ממש לא רחוק מן המקום בו לנתי (כתובות למטה), ניצבת לה חנות דונר הקבב המפורסמת ביותר, באיזור הישן הקרוב לארמון טופקאפי: הדונר קבב של אדון קאספ אוסמן, הקיימת משנת 1964 ומאכילה את עובדי האזור, והתיירים המבינים עניין או שניים באוכל מקומי.
שם, החלטתי לטעם מן הדונר קבב המפורסם מכולם בחנותו של האיש ובעיר כולה: הקבב איסכנדר (איסכנדר על שום אלכסנדר הגדול , מלך מוקדון ששלט בעיר עוד כשקראו לה , קונסטנטינופול).
וכפי שראוי למאכל, הקרוי על שם אלכנסנדר הגדול, כך היא המנה:

הרמוניה של טעמים ומרקמים : חם וקר, מתקתק ומלוח, פריך ונוזלי ומוצק , כשכל אחד מהם תורם עומק נוסף של טעמים, שהפה לא מתעייף מלנגוס בהם.
לשולחן מוגשת צלחת אובלית, החובקת בתוכה אוצר יקר מפז לחיך: מתחת לפיסות גדולות של שווארמה החתוכה בדרך של דפי נייר עבים- המשובצת בפסים עבים של שומן- נחות קוביות לחם מקומי, שנקלה עד כדי פריכות קודם לכן בשמן זית, וכולו טובל במיצי השווארמה.
מעל , מונח לאחר כבוד, רוטב עגבניות חמוץ מתוק ופרוסות פלפלים ירוקים פיקנטיים ועגבניות שנצלו קלות על גחלים.

בצד המנה, מונחת הפתעה המקפיצה אותה לגבהים שקשה לתאר: הר קטן של יוגורט במרקם שמנתי, ובטעם המתקרב לשמנת של תנובה של פעם (זו עם 42 אחוזי השומן בה).

בכל ביס להתאהב מחדש בטעם. כי כל ביס עם הטעם שייחודי לו.

כף מסלט הירקות הקצוץ דקיקות לפתיחת הטעם ואז: נגיסה איטית וארוכה מהלחם הדקיק המוגש לצד המנה, החובק בתוכו נתח שווארמה עם רוטב וחתיכת פלפל ועגבניה מעל, ומעל כל אלה כף של היוגורט המופלא. אוחזים בזהירות ומתוך כוונה גדולה, הכל יחד ולאט לאט מקרבים אל הפה ונותנים לטעם לחלחל פנימה.

עד העונג הבא.

בתיאבון לכולם.