מרק חרירה- מרק של עניים לאנשים שעשירים ומאושרים בחלקם.

מרבית הזמן ,אבא שלי איש מאושר.
זה לא שלא אוחז בו תסכול או עצב פעם בכמה שבועות, וזה לא שהוא לא כועס.  אבל בסך הכול מאוד טוב לו בחלקו.
בכל פעם שהוא רואה שאני מתרגז על משהו שרציתי ולא השגתי, או שאני  מתייאש מכך שהמטרות שהצבתי לעצמי- לא מתגשמות בקצב שרציתי- הוא חוזר ואומר לי בדיבור חותך שכולו החלטיות, את אותו המשפט:
"תדע לך שחלק גדול מהסבל של אנשים בעולם, הוא תוצאה של שני דברים: 

קודם כל, הם לא יודעים לדעת ליהנות ממה שיש להם באותו הרגע ותמיד חושבים על מה שאין ומה שלא השיגו. דבר שני, הם כל הזמן משווים את מה שיש להם למה שיש לאחרים, בלי בכלל לשאול , אם זה באמת גם מה שחשוב להם. אז תפסיק לחשוב על מה שלא השגת עדיין ועל מה יש או אין לאחרים" . ותמיד תמיד הוא גם מוסיף ואומר ש.."כשיש בשר,אני נהנה מבשר. וכשיש לחם ובצל, אני נהנה מכך. למדתי להסתפק במה שיש". 

אני חושב שזה בא לו מהבית,העניין הזה.  עוד כשהיה ילד במרקש שבמרוקו, אחד מתוך תשעה אחים ואחיות ואבא שמפרנס בכבוד למחייתם- עד כמה שאפשר היה להתקיים בכבוד ממשכורת אחת לא גבוהה.  ואימא שלו שהייתה צריכה להאכיל את כולם ולפעמים היה יותר ולפעמים פחות ו..."ואימא, מאמא ליאה, הייתה מכינה מרק והייתה זורקת הרבה לחם ואולי חתיכת בשר אחת, בשביל שייתן טעם ונרגיש שאנחנו אוכלים מעדן. כי צריך היה למלא לנו את הבטן".

והיה מרק נוסף שמילא את תפקידו (ואת הבטן) בהצלחה, שהיהודים למדו מהשכנים הערביים והיו עושים בעיקר בחורפים: מרק החרירה (משי בערבית, על שום מרקמו המשיי). 

מרק החרירה נקרא גם מרק של עניים, כי היה עשיר בקטניות ואטריות תוצרת בית, מוצרים שנחשבו לזולים מאוד והיה בהם למלא את הבטן ולהשביע רעב לשעות ארוכות. במועדים חגיגיים, או אצל מי שהפרוטה הייתה מצויה בכיסו, היו מוסיפים גם נתחי בשר בקר או כבש.
למרק החרירה יש עשרות וורסיות ויש כאלה שמבשלים בתוכו עד 20 מרכיבים, מלבד התבלינים.

את שלי אני מעדיף בגרסה הצמחונית (שהופכת בקלות לטבעונית עם המרת אטריות הביצים לאטריות ללא ביצים). טוב...כמובן שאם אתקל באחד כזה עם נתחי בשר עסיסיים, לא אסרב לטעום, כן? 

 וכך אני עושה אותו:

מרכיבים (מספיק לארבעה עד חמישה  אנשים רעבים מאוד):
3 כוסות עדשים כתומות או ירקות, אחרי שבררתם מתוכם גופים זרים ושטפתם במים זורמים.
2 כוסות חומוס יבש שהושרה 12 שעות קודם לכן.
בצל גדול קצוץ דק.
כף גדושה של שום כתוש.
ראש סלרי מקולף, קצוץ דק.
4 עגבניות בשלות, חלוטות, קלופות, נקיות מגרעינים וקצוצות למרבעים קטנים/ בינוניים.
חופן גדול של אטריות קצרות (עם/ בלי ביצים).
חופן קטן של כוסברה (מי שלא אוהב שלא יוסיף, אבל זה טעם אחר!)
כף שטוחה של כמון (טרי טרי).
כף שטוחה של פפריקה מרוקאית (טריה טריה).
כפית כורכום.
מלח.
פלפל שחור גרוס טרי.
רביכה שעשויה משתיים עד שלוש כפות קמח, רבע כוס מים ומיץ מלימון אחד.

אופן ההכנה:
*לבשל את העדשים בחמש כוסות מים ברתיחה בינונית כחצי שעה. להוריד מהאש ולשמור בצד.
*לבשל את החומוס בארבע כוסות מים ברתיחה עדינה עד שיתרכך לגמרי. להוריד מהאש ולשמור בצד.
*בסיר רחב לאדות את הבצל וראש הסלרי הקצוץ, עד שהבצל יהפוך לשקוף.להוסיף את השום הכתוש, ולאדות כדקה על אש נמוכה. להוסיף את הפפריקה ולערבב ולאחרי חצי דקה להוסיף את העגבניות ולאחרי ערבוב קל של כדקה להוסיף את העדשים והחומוס שהתבשלו, יחד עם מי הבישול שלהם.
*להביא לרתיחה עדינה, להוסיף מחצית מהכוסברה, להוסיף את הכמון והכורכום, לתבל במלח ופלפל ולבשל כרבע שעה.
*להוסיף בעדינות את הרביכה (קודם לכן, כדי למנוע גושים, עושים השוואת טמפ' באמצעות הוספת שתי כפות ממי המרק לרביכה וערבוב נמרץ ורק אז שופכים אותה למרק) ולערבב מתונות.
*להוסיף את האטריות הקצרות ולבשל עוד כעשר דקות. לתקן תיבול.

ועכשיו לחכות בסבלנות... ככל שהמרק עומד (איזה 4-5 שעות נגיד), כך הטעמים מתמזגים. ואם אחרי זה אתם מרגישים שנהיה סמיך מדיי (הקטניות והאטריות שתו ממי המרק...), אפשר להוסיף כוס או שניים של מים רותחים ולתקן תיבול.

בתיאבון.